הצעתי היא לירשום כל דבר שאת קונה - סדרי את הוצאותייך מהחשובה ביותר לזניחה: מצד ימין את הפריט ומצד שמאל את הסכום. קודם מתכננים, אח"כ קונים, לרבות אם "חייבים עכשיו".
בהתחלה יהיה מבולגן, אח"כ ממויין, אח"כ ראשי פרקים עם סעיפים.
לא להיסתכל על התוצאה (מינוס שרק גדל) אלא על *הגורמים* שמגדילים אותו. קודם תישלטי בהוצאות בימקום שההוצאות ישלטו בך: קודם מתכננים. קודם חושבים מה צריך. עושים רשימה וניצמדים אליה.
ההוצאות נירשמות בחודש בו ניגבות: אים קניתם ב400 ש"ח וחילקתם לארבעה תשלומים, אזי בחודש הנוכחי ובשלושת החודשים הבאים תרשם הוצאה של מאה ש"ח בחודש, למרות שהגיהוץ בפועל בוצע בחודש אחד. זאת ללא קשר להכנסה באותו חודש: עצם קבלתה / גובהה!
מומלץ ליבדוק כל חודש מה באמת צורכים ומה קונים אוטומט.
איפוס המינוס: מה לעשות בשטח
עשי את מה שאני עושה: אל תישתמשי באשראי והיצמדי לרשימות שהוכנו מראש.
כל עוד אין עמלה על עצם קיומו של הכרטיס ועל עצם זה שאת מישתמשת בו (עמ` שורה) אז כדאי לך לישקול אותו ברצינות. חברת האשראי מוסיפה (מגלמת) ריבית על התשלומים: אים קנית משהו ב1000 ש"ח וחילקת לעשרה תשלומים היי בטוחה שכל תשלום יעמוד על לפחות 105 שקלים.
אני לא מתעלם מהחובות (פשוט לא לשלם) אלא מקטין אותם. נגיד עירייה: תאגיד המים באזור מגוריי החליט להפריד את מרכיב הביוב משאר התשלום. לא מדובר בתוספת אלא שעכשיו מדגישים בפנייך שחלק מתשלום הארנונה כולל ביוב. עלייך לישאול את עצמך "אילו עוד תשלומים מסתתרים מאחורי ההגדרה "ארנונה"? ". אולי את יכולה לחסוך חלק מהם ו-או להקטין את רובם?
כל יוצרי החובות מטעם המדינה אומרים לך "תשלמי" ואת אפילו לא אומרת "תראו לי את החוק" אלא מיזדרזת להיכנע לפחד, כאילו כל מי שמתמהמה בתשלום פרוטקשן למדינה מוכנס מייד לכלא (לכל חייו). פשוט תעזי. פשוט תשאלי שאלות. די לתת לפחד להניע לפעולה. בשביל זה עשית ילדים?